קרדיט תמונה: אורן בן חקון

אוטו-אנטישמי ישראלי הוכיח השבוע שהגויים לא לבדם בהאשמת היהודים בכל צרות העולם. "חמאס הם לוחמי חופש" – לא יאומן, אבל יהודי-ישראלי אמר את זה

מאת: ענת וידור, נשיאת ויצו

"האנטישמיות היא ב-DNA שלנו, היא טבועה בנו, גם אני צריך לפעמים להתאפק", כך אמר השבוע ברגע שבו לא הצליח להתאפק, איש בשם קרטיס סליבה, מועמד לראשות העיר בניו-יורק. "תמיד ישנאו אתכם", חתם בשלוש מילים כל סיכוי לשינוי. סליבה, אמר את הדברים ברוח טובה, כחבר שמסביר לכתב "כאן 11" ודרכו לכולנו, את מה שעינינו קצרות מלראות – שכולם בסופו של דבר "ארצ'י באנקרים" קטנים, שבסלון ביתם מחפשים את המיעוט האתני שאחראי לצרות שלהם. אך מי שמיהר להוכיח שסליבה טועה הוא המו"ל של עיתון הארץ, עמוס שוקן.

שוקן בן השמונים, הוכיח השבוע שלא רק הגויים נושאים את הגן האנטישמי, אלא גם יהודים עלולים ללקות בו. שוקן אולי לא באמת שונא יהודים, ואני בטוחה שבעיניי עצמו הוא אפילו פטריוט ישראלי, ציוני, ולוחם חופש שרק בטעות מתנהג כסייען טרור. אלא שמוחו המטורלל מנפיק אמירות שגם גדולי האנטישמים בעולם היו נראים לרגע כקיצוניים מידי. וכך, בכנס שארגן עיתונו בלונדון, הוא הקריא, באנגלית, נאום כתוב שחיבר, ובו דיבר על "מדיניות האפרטהייד האכזרית" של ישראל ביו"ש, ובאותו משפט ממש כינה את רוצחי התינוקות ושורפי הקשישים של החמאס "לוחמי החופש הפלשתינים שישראל קוראת להם מחבלים". בהמשך הנאום קרא לסנקציות על ישראל, כל עוד היא מסרבת בעקשנות לא מוסברת ליישם את תפיסת עולמו המדינית, שבסופה כולנו נרצחים.

דברי הבלע והאשמות הסרק האנטישמיות של שוקן, גררו בישראל תגובות נזעמות מקיר לקיר, וסנקציות כלכליות דווקא על עיתונו שלו, מה שגרם לו "לחשוב מחדש על דבריו", ולהתפתל סביב הסברים והתחכמויות מילוליות, שרק גזלו ממנו את מעט עמוד השידרה שהיה נדמה שיש לו. אבל שוקן מראה לקרטיס סילבה ש-99.8% מתושבי העולם – לא לבד. איתם יש כמה יהודים טובים, שמוכנים בחפץ לב לספק חומר גלם לאנטישמיות, בעבור קצת תשומת לב תקשורתית ו"שק של סנטימנטים" מהגויים.

כששוקן מדבר בלונדון על "מדיניות האפרטהייד" הישראלית, הוא מיישר קו עם הגדולים בשונאיה, המבקשים להופכה למצורעת ומוקצה בעיני העולם. כששוקן קורא למחבלים הרוצחים מהשבעה באוק' "לוחמי חופש", הוא מעביר את האחריות לפשעים – אל היהודים, וממש כמו גדולי האנטישמים הופך את הקורבן לאשם ואת האשם לקורבן. אחרי "ליל הבדולח" קנסו את הקהילה היהודית בגרמניה בגין הנזקים שהיא גרמה לגרמניה באותו לילה היסטורי, מכאן אולי ההשראה של שוקן לקרוא כעת לסנקציות בינלאומיות על ישראל בגין נסיונה להגן על עצמה, דרישה שבאזניי מצלצלת כמו בגידה.

אוטו-אנטישמים הם תופעה מוכרת. היהודי הדרום אפריקאי ריצ'ארד גולדסטון נשלח כנציג האו"ם כדי ליצור דו"ח מסולף, מרושע ואנטישמי כנגד התנהלות ישראל במבצע "עופרת יצוקה", נורמן פינקלשטיין האמריקאי שנודע כאחד מגדולי קטגוריה של ישראל בעולם כתב אחרי ה-7 באוק': "זה מחמם את כל נימי נפשי – מראות ילדי עזה המחייכים כאשר מדכאיהם היהודים הדוגלים בעליונות יהודית – סוף סוף הושפלו". ואלה רק שתי דוגמאות מתוך רבות לתינוקות יהודים שהתפתחו לבוגרים אנטישמים.

למה אדם מפתח שינאה כלפי עמו והזדהות עם מבקשי נפשו? זה כבר קשור בבריאות הנפש, ובמורכבות הלא פתורה של נפש האדם. אך בין אם הסיבה היא גנטית, מדינית, כלכלית או פסיכיאטרית – אנטישמיות צריכה להיות עבירה שנושאת עונשים, וכל עוד אנחנו בישראל נסכים להכיל את האנטישמיות ולהגן עליה בשם "חופש הביטוי" – אין לנו את הזכות המוסרית לדרוש ממדינות העולם להתנהג אחרת, ולהלחם באנטישמיות בתקיפות גדולה יותר מזו שאנו מוכנים לאמץ לעצמנו.