קרדיט תמונה: AP Images

פורים הגיע, וגם הטור מתחפש: כמה מילים לכבוד החג, על החבר חבייר – הנשיא הצבעוני והייחודי של ארגנטינה, שנותן תקווה לעולם טוב יותר

מאת: ענת וידור, נשיאת ויצו

אוי, אני לא יכולה כבר עם הארגנטינאים האלה, שאוהבים אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו. ויש להודות: אנחנו ממש לא רגילים לזה! אנחנו רגילים ששונאים אותנו! האהבה מוציאה אותנו מאזור הנוחות! ולא מדובר במיקרונזיה, או באי בלתי מוכרז בין הפיליפינים למאדים. זוהי ארגנטינה! המדינה התשיעית בענקיותה בעולם, גדולה פי 120 מישראל, עם נבחרת שזכתה במונדיאל האחרון, בפנדלים אמנם, אבל לא נהיה קטנוניים.

קוראים לו חביאר מיליי, והוא הדוד שלנו מארגנטינה שלא מפסיק לשלוח מתנות. ציוני לומד תורה, מסתובב עם חב"דניקים, שקל אפילו להתגייר. כניסתו לתפקיד נשיא ארגנטינה לפני יותר משנה, הולידה עבורנו בהפתעה חזית אחים ציונית בכחול-לבן, שזיכתה את מיליי לאחרונה בפרס "בראשית" – "הנובל היהודי", על תמיכתו הבלתי מתפשרת בישראל.

עם החזרת גופותיהם של בני משפחת ביבס לארץ, הכריז מיליי על אבל לאומי בארגנטינה – ולמה רק יום אבל אחד, אם אפשר לעגל לטובה ליומיים? המחווה לוותה בעצרת המונית בבואנוס איירס עם רבבת ארגנטינאים שבאו לתמוך בישראל, ועם יוזמה עירונית, מעין ספין-אוף של הרעיון הראשון, להחליף את שם "רחוב פלשתין" בעיר – ל"רחוב ביבס"! לראות ולא להאמין!

עבור מיליי לא מדובר במשהו חריג. אחד העיסוקים הכי עקביים שלו הוא לרגש אותנו פעם אחר פעם. הוא עמד באו"ם ותקף את הארגון האנטישמי על המדיניות החד צדדית שלו, ועל כך שמדינות לא דמוקרטיות נותנות ציונים לאחרות בנושאי זכויות אדם. הוא מניף דגלי ישראל בהפגנות נגד החמאס, רוקד עם יהודים לצלילי "עם ישראל חי", וזומם על העברת השגרירות הארגנטינאית לירושלים. "אנחנו איתכם במלחמתכם נגד כוחות החושך", אמר ליו"ר הכנסת אוחנה את האמת הפשוטה והטבעית שעמנואל מקרון, למשל, בחיים לא היה מעלה על שפתיו.

ונכון, אני יודעת מה תגידו, תמיד יש את המפקפקים. יש שיאמרו שמדובר בנשיא תמהוני, לא צפוי, בארצו יש המכנים אותו "אל לוקו" – המשוגע. הוא מינה את אחותו ל"אשה הראשונה", שיבט את כלבו המנוח לששה כלבים חדשים, שהם לטענתו הקבינט הפוליטי שלו, השתולל בתכניות טלוויזיה בפאנלים שבהם השתתף, הופיע במופעי רוק, היה שוער כדורגל. אבל אתם יודעים מה? ככה תנו לי אותם, את מעצבי העולם ובוני העתיד הגדולים – צבעוניים, אמיצים, מקוריים, שוברי מוסכמות, חסרי מעצורים במירוץ אחר הטוב. ככה תנו לי אותם – אוהבי ישראל, ישרים וישירים, וגם לא צפויים – כי מה – אנחנו צפויים? העולם צפוי?

פורים היום, זמן להתחפש למישהו אחר, וגם הטור לקח הפעם כיוון משלו. אז נרים כוס של מאטה, בברכת "לחיים", שיהיה לכולנו פורים שמח ומבדח, עם הרבה אהבת ישראל, אהבת ארגנטינה, וטוב על הלב.