קרדיט תמונה: Piroschka van de Wouw Reuters

מאחורי נימוסים אירופאים ודיבורי סרק מתקתקים, נשיא צרפת הופך לנושא דגל האנטישמיות החדשה, אותה הוא מיטיב לזהות. קריאתו לאמברגו נשק על ישראל הוא ה"מיין קאמפף" שלו, הנזרק אל האספסוף

מאת: ענת וידור, נשיאת ויצו

"אנטי ציונות היא אנטישמיות!" אבחן יפה עמנואל מקרון, נשיא צרפת, בביקורו בישראל בינואר 2020, "הכחשת זכות ישראל להתקיים היא אנטישמיות מודרנית". ואכן, מנהג מקובל אצל מנהיגי אירופה, לתאר את עצמם, כתופעה שהם מתנגדים לה. "האוקראינים הם נאצים", הכריז פוטין ויצא ל"אנשלוס" באוקראינה. מקרון, התוקף אנטישמיות מודרנית, גם מוביל אותה בו בזמן: מה היה אומר מקרון של 2020 על מקרון של 2024, שמונע מישראל להשתתף ב"יורוסאטורי" – תערוכת הנשק הגדולה בעולם, בהשתתפות 150 מדינות, שנערכת כל שנתיים בצרפת?

מלחמת השבעה באוק' הזניקה לארץ את הפריץ הצרפתי, ששלושה שבועות אחרי הפוגרום חזר על תמיכתו האוראלית בזכותנו להתקיים. בביקורו אצל הנשיא הרצוג אמר: "אתם יכולים להילחם, אך אל תרחיבו את הסכסוך". לאמור: הבוס הגדול מתיר לפעול, ואף להדוף את ההתקפה, אך מסייג באזהרה: חלילה לכם מפעילות התקפית, בחירת הגיזרה, או הבסת האויב. להתקיים – כן, למחוק את האיום – לא.

למקרון שיקולים משלו, וביטחון ישראל הוא לא אחד מהם. 10-20% מהצרפתים הם מוסלמים (אין בצרפת רישום של שיוך דתי ולכן מדובר באומדן), רק כ-0.5% מהצרפתים הם יהודים. מקרון מבין את האלקטורט ואת מפת הדמוגרפיה הצרפתית, וכמקובל אצל הצרפתים – הוא נכנע לה. הוא גם יודע שהפלח המוסלמי בארצו הוא אלים וקיצוני, ושרצוי להתחנף אליו דרך האנטישמיות המודרנית – אנטי ישראליות. השבוע חש מקרון שמול סכנת שחרור לבנון מהחזבאללה, הגיע הרגע לזרוק אל השולחן את ה"מיין קאמפף" שלו, הקורץ אל האספסוף הנוטה להבעיר את פריס.

וכך, הוא דרש להטיל אמברגו נשק על ישראל, בעודה נלחמת על תקומתה ועל עתידה. בשיחה עם נתניהו הוא גם הוסיף את המשפט הלא ייאמן הבא: "עוד נשק לא ייתן ביטחון לישראל". הנה הוא, הפריץ, היודע טוב מאיתנו מה נכון לנו, קובע שלא יכולות הלחימה הן הנותנות ביטחון, אלא רק דיפלומטיה מחוייכת ומכילה, שתאפשר לאויבינו להתאושש מהמכות שקיבלו, ולהתחיל להתארגן לסבב הלחימה הבא. זה, לדעת הצרפתי, המפתח לביטחון.

הצביעות של מקרון סובלת מבעייתיות לא רק בטיעונים אלא גם בעיתוי: הוא לא הציע דרכי פעולה כשהחיזבאללה איים לחסל את מדינת ישראל והמשיל אותה לקורי עכביש, הוא לא יזם פשרה כשנורו 8000 טילים מלבנון לישראל, גם לא התקשר להזהיר את נסראללה מפני "הרחבת הסכסוך" כש-12 ילדים דרוזים ממג'דל שמס נהרגו. אז – מקרון הסתפק במלל סימפטי חסר תועלת מהיציע. הוא קפץ כשחקן פעיל אל הזירה רק כשהמגמה התהפכה, והתברר שבשבועיים של לחימה צה"ל חיסל חצי מהחזבאללה, בדרך לחיסול מלא של ארגון הטרור שהתגלה כקורי עכביש בעצמו.

יש להבהיר: צרפת עצמה לא ממש מוכרת נשק לישראל, בטח לא במימדים בעלי משמעות. מקרון, אם היה רוצה, יכל להימנע ממכירת נשק לישראל גם בשקט, או בגרירת רגליים עטופה בנימוס אירופאי. אבל היה לו חשוב לעשות את זה באופן פומפוזי, סנסציוני, משיחי, במטרה לגרור אחריו את העולם החופשי כולו, ולהפוך למושיע הגדול של ארגוני הטרור השיעים. בהצהרתו הדרמטית חשב לקנות לעצמו מקום כמשכין השלום העולמי, וכהוגה ומחולל הלחץ הבינלאומי על ישראל, עד לאילוצה לקבל הפסקת אש שמנציחה את המצב ערב המלחמה.

בעבר, נהגו מנהיגים להקריב את היהודים למען מטרותיהם, לשסות בהם את הציבור, ולהפנות אליהם את הזעם בטרם יתפרץ כנגד השלטונות עצמם. כעת, לא היהודים מושלכים כטרף לאספסוף אלא מדינת היהודים. ממש כמו שהוא עצמו אמר: אנטישמיות מודרנית. וכמו שענה לו נתניהו בצדק: "הבושה עוד תהדהד".

מקור:

https://www.ynet.co.il/news/article/bkv90mgyje

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5664208,00.html

https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/14744567