צומחות יחד היא תכנית לנשים יוצאות מקלט וילדיהן.
התכנית פועלת ב- 9 קהילות ברחבי הארץ: נהריה, כרמיאל, חיפה, קרית ים, חדרה, הרצליה, ירושלים, ראשון לציון.
על פי נתוני משרד הרווחה כ- 40% מהנשים ששהו במקלטים שבו לגבר האלים , חלק ניכר מהן עושה זאת בשל המצב הכלכלי אליו נקלעו. 385 נשים שהן 54% מהנשים המופנות למקלטים יצאו מהמקלט לחיים עצמאיים (כ-385 נשים מדי שנה) ולא שבו לחיות עם הפוגע שהתנהגותו אלימה לאחר יציאתן מהמקלט.
האתגרים עמם מתמודדות נשים נפגעות אלימות ויוצאות מקלטים בתהליך בניית חיים עצמאיים ובטוחים הם רבים ומורכבים בפן הכלכלי והרגשי.
נשים אלו חוות הדרה משוק העבודה בשל העובדה שהן נאלצות לקטוע את מהלך חייהן ולהיכנס למקלט על מנת לשמור על חייהן ועל חיי ילדיהן. עם צאתן מהמקלט הן מתמודדות עם קשיים כלכליים משמעותיים כגון אובדן מקום העבודה, אובדן זכויות, קטיעת אופק התפתחותן במקום העבודה המסודר, ולמעשה בעל כורחן הן נאלצות להתחיל חיים חדשים במקום חדש ולא מוכר.
רבות מהנשים טרם כניסתן למקלט עבדו בעבודות מזדמנות, חלקיות בשכר נמוך, ללא יכולת התפתחות מקצועית, חלקן הגדול עסקו בניהול משק הבית וכלל לא עבדו מחוץ לבית בשל שליטה כלכלית ובידוד חברתי מצד בן הזוג האלים.
רבים מהן מוצאות עצמן מסובכות בחובות והלוואות שהן כלל לא היו מודעות להם חלקן אף נאלצו לחתום על התחייבויות כלכליות מתוך לחץ מאסיבי שהופעל עליהן ופחד מבן הזוג. עם יציאתן מהמקלט הן נתקלות בקשיים לשכור דירה בשל חובות עבר וחשבונות בנק מעוקלים, היעדר יכולת ואמצעי תשלום לרבות פנקסי שיקים וכרטיסי אשראי והן נאלצות לשכור דירות במצב תחזוקה ירוד ובאזורים לא מבוקשים.
הנשים יוצאות עם ילדיהן מהמקלט כיחידה משפחתית הנושאת באחריות בלעדית תוך דאגה לכל צרכיהם היומיומיים של הילדים. ילדים אלו, שנחשפו לאלימות במשפחה זקוקים לליווי, תמיכה וטיפול רגשית לאורך זמן, במקרים רבים עקב התנגדות האבות שמאפשר החוק בישראל וכן בשל עומס על רשויות הרווחה, הילדים לא זוכים לטיפול רגשי בהמשך.
החל מאוק' 23 בתקופת הקורונה נשים אלו לא יכלו לצאת לעבודה מכיוון שמסגרות החינוך היו סגורות והן המטפלות היחידות בילדים ללא עורף משפחתי תומך ובמקום מרוחק ממקום מגוריהן הקודם.
נשים יוצאות מקלט, חשו בדידות קשה בשל העדר מערכות תמיכה מדובר –היעדר התמיכה הינו גורם סיכון משמעותי שאף הקצין במהלך תקופת הקורונה ועלול לגרום להן לחזור לבן הזוג האלים ולמשפחה המסכנת.
היציאה מהמקלט שהינו מקום מרובה משאבי טיפול ותמיכה מצרכיהן הבסיסיים ועד הגשמת חלומות מקצועיים, מציפה קשיים וחרדות ומקשה על ההסתגלות. המעבר הקיצוני ממקלט תומך שדאג לכל צרכיהן ונתן הגנה פיזית ונפשית לחיים עצמאיים וחשופים -מגביר את התחושות הקשות ומציף חוויות פוסט טראומטיות.
עם צאתן מהמקלט הן מתמודדות עם הליכים משפטיים לרבות הסדרי ראייה שלעיתים חושפים את מקום הימצאותן, את סדר יומן ומתעוררת דאגה מוגברת בשל עליה משמעותית ברמת הסיכון .
אתגר משמעותי ונוסף הוא תפיסות חברתיות הרואות אותן אחריות למצבן, קושי במיצוי זכויות, בירוקרטיה וחוסר הבנה של הסביבה והשירותים השונים את המציאות המורכבת.
ההגנות הקבועות כיום בחוק
בהתאם לחוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), תשע"ג-2012 אישה יוצאת מקלט שלא שבה להתגורר עם בן זוג או בן משפחה פוגע, מקבלת מענק הסתגלות חד פעמי ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים, בסכום של 8,000 שקלים חדשים, ולגבי אישה שילדיה עמה – סכום נוסף של 1,000 שקלים חדשים, בעבור כל ילד, אך לא יותר משני ילדים.
ליווי, זיהוי צרכים וסיוע במיצוי זכויות על ידי עובד סוציאלי ועל ידי מלווה משפחתי, ליווי תעסוקתי, לרבות סיוע בהשמה בעבודה, וסבסוד של לימודים והכשרה מקצועית, ליווי וסיוע בתחומי חינוך ובריאות מטעם המשרד.
בישראל פועלים 16 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, המספקים הגנה וטיפול על רקע אלימות במשפחה.
משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים מפעיל 17 דירות מעבר לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, שבהן נשים יוצאות מקלט או כאלה שטופלו בקהילה ומקבלות טיפול המשך-40 משפחות לערך בשנה.
קשיים עיקריים במימוש ההגנות הקבועות בחוק
החוק כביכול אמור להגן על אותן נשים המנסות לשקם את חייהן לאחר אלימות קשה, אבל בפועל הן לא יכולות לחזור לעיר שבה הן גרו בשל החשש לחייהן ולרוב זה גם מקשה עליהן בכל הקשור להמשך התעסוקה, מאחר ומקום העבודה מוכר לבן הזוג והוא יכול לאתרן ומכאן שמסוכן לחזור אליו. בנוסף, גם אם נשים יוצאות מקלט מעוניינות לחזור למקום עבודתן המעסיק לרוב מוצא מחליפה בזמן השהות במקלט ולאחר מכן מפטר אותן.
וכאמור, הרוב המוחלט של הנשים לא חוזר למקום עבודתן הקודם, גם בשל קשיים נפשיים, המעסיק מודע לקשיים שלהן ויש את נושא הבושה שמונע מהן לחזור.
נשים אשר נכנסות למקלטים שוהות בהם בדרך כלל כשישה חודשים עד שנה. העובדה שגם בזמן השהייה במקלט לא ניתן באמת לעבוד בצורה מסודרת מחמירה עוד יותר את מצבן הכלכלי, ומעמידה אותן במצב כמעט בלתי אפשרי כאשר הן לבסוף יוצאות מהמקלט, מה שמוביל אותן בלית ברירה לחזור לגורם האלים וחזרה למעגל האלימות.
אישה יוצאת מקלט למעשה צריכה לבנות את חייה מחדש ועל כן יש לסייע לה באופן משמעותי כדי להעמיד אותה ואת ילדיה על הרגליים, ממקום של תמיכה, שיקום וסולידריות /הוגנות חברתית. מניסיון רב בשטח עולה כי יש חשיבות עליונה לליווי ותמיכה רגשית צמודים כתנאי להצלחת השיקום.
במהלך המלחמה ערכנו קבוצות מיקוד בסיוע ד"ר ענת בן פורת מאונ' בר אילן-ממצאי המחקר האיכותני פורסמו בתקשורת.
האופן בו התכנית פועלת הבהיר לנו כי אם נשים רבות יותר תתחלנה בחיים עצמאיים ותתמדנה בהם, נחסוך את חזרתן למקלט בשנית ובכך יחסכו הן הפגיעה החוזרת ונשניית בנשים וילדיהן והן עלויות למדינה.
נשים אלו זקוקות מרגע יציאתן מהמקלט לליווי אישי שיתמוך ויכוון אותן בחיים החדשים, הכשרה בניהול תקציב, שיקום תעסוקתי, הדרכה הורית ובעיקר מערך חברתי תומך שיאפשר להם להתמודד עם האתגרים כפי שפורטו בתחילת מסמך זה.
